במרכז גמילה שבטיא, מרכז פרטי לטיפול בהתמכרויות, פוגשים שוב ושוב את אותו סיפור. מאחורי השימוש בסם, באלכוהול או בכדורים עומדת כמעט תמיד חוויה קשה שלא עובדה. פגיעה בילדות, אובדן, אירוע אלים, שירות קרבי או פציעה. החומר הממכר נכנס לחיים כדרך להשתיק את מה שהטראומה השאירה אחריה, ועם הזמן הוא הופך לבעיה בפני עצמה. ההבנה של הקשר הזה משנה את הדרך שבה כדאי לגשת לטיפול.
איך טראומה מובילה להתמכרות?
טראומה משנה את הדרך שבה המוח והגוף מגיבים ללחץ, והחומר הממכר מציע הקלה מהירה למצב הזה. אנשים שחוו טראומה חיים לעיתים קרובות בדריכות מתמדת, עם קשיי שינה, חרדה וזיכרונות שמציפים ברגעים הכי לא צפויים. אחרים מתארים את ההפך, קהות רגשית ותחושה שהם מנותקים מעצמם. אלכוהול, סמים או תרופות מרגיעות נותנים לכמה שעות שקט, או לפחות תחושה של שליטה.
הבעיה היא שההקלה זמנית. הגוף מתרגל, צריך יותר כדי להרגיש אותו דבר, והיכולת הטבעית להתמודד עם לחץ נחלשת. בשלב הזה ההתמכרות כבר מייצרת משברים חדשים ביחסים, בעבודה ובבריאות, והם מצטרפים לפגיעה המקורית. כך נוצר מעגל שבו כל צד מזין את השני.
למה גמילה לבדה לא תמיד מספיקה?
כשמטפלים רק בשימוש ומשאירים את הטראומה בצד, הכאב שהוביל אליו נשאר במקומו. אדם יכול לעבור גמילה פיזית מוצלחת ולחזור הביתה נקי, ואז לפגוש את אותם זיכרונות ואותה מצוקה בלי הכלי היחיד שהכיר להתמודדות. זו אחת הסיבות להישנות אחרי טיפול.
גם לפתוח את הטראומה מוקדם מדי מסוכן. מי שנמצא בעיצומה של גמילה, כשהגוף והנפש עוד לא יציבים, עלול להיות מוצף מעבודה רגשית אינטנסיבית. לכן הסדר והקצב חשובים בדיוק כמו השיטה. בשבטיא, למשל, ההערכה בתחילת הטיפול כוללת בירור מעמיק של ההיסטוריה הטראומטית של כל מטופל, כדי לתכנן מראש מתי ואיך לגשת אליה.
איך נראה טיפול שמחבר בין השניים?
טיפול טוב בטראומה והתמכרות בונה קודם יציבות, ורק אחריה עובר לעיבוד הטראומה עצמה.
בשלב הראשון המיקוד הוא בגמילה הפיזית ובאיזון, בליווי רפואי ופסיכיאטרי צמוד, ובבניית אמון עם הצוות ועם שאר המטופלים. כשהמצב מתייצב מתחילה העבודה על שורשי ההתמכרות. בטיפול הפרטני המטופל והמטפל מזהים יחד את הקשר בין מה שעבר עליו לבין הדפוסים שפיתח, בקצב שהוא מסוגל להכיל. בקבוצות הטיפוליות הוא פוגש אנשים עם סיפורים דומים, וזה מפרק משהו מהבושה ומהבדידות שמלוות את שתי הבעיות. גם הגוף מקבל מקום, דרך יוגה, מדיטציה ותרגילי נשימה, כי טראומה נצרבת גם בגוף ולא רק בזיכרון. בשלב האחרון המטופל מתרגל את הכלים מחוץ למרכז ומתחיל לבנות מחדש את הקשרים עם המשפחה והסביבה.
בשבטיא הליווי ממשיך גם אחרי השהייה במרכז. בוגרים שמתאימים לכך יכולים לעבור לתוכנית ליווי בדירות עצמאיות בקהילה, עם ליווי טיפולי אישי, מעקב רפואי וקבוצת תמיכה של שווים, בתקופה שבה הסיכון להישנות גבוה במיוחד.
מתי כדאי לחשוב על טראומה כשמישהו קרוב מתמכר?
כמעט תמיד, גם כשהוא עצמו לא מקשר בין הדברים. הרבה אנשים לא מודעים לכך שהשימוש התחיל אחרי אירוע מסוים, או שהם לא מחשיבים את מה שעברו כטראומה. כדאי לשים לב לשימוש שמתגבר סביב תאריכים או מצבים מסוימים, לסיוטים ולקשיי שינה, להתפרצויות כעס ולהימנעות ממקומות או מאנשים. כשבוחרים מסגרת טיפול, שווה לשאול גם איך היא מתייחסת לטראומה, ולא רק איך היא מטפלת בגמילה עצמה.
החדשות הטובות הן שאפשר להחלים משתיהן. כשהטיפול מתייחס לטראומה ולהתמכרות יחד, אנשים לומדים להתמודד עם הכאב בלי לברוח ממנו ולבנות חיים שבהם החומר כבר לא נחוץ. זה התהליך שמרכז גמילה שבטיא מלווה בו את המטופלים שלו, מהייצוב הראשון ועד החיים בקהילה.